צו ארנונה הוא חקיקת משנה של הרשות המקומית הקובעת את גובה הארנונה ברשויות המקומיות. לפיכך, כל רשות קובעת בצו משלה את הכללים. ישנן ערים המקדמות תעשיה של בתי תוכנה וישנן ערים שאינן מקדמות. לפיכך, החשיבות של מיקום החברה הוא גדול.

הסעיף בצו הארנונה כולל שלושה מונחי מפתח: "בעיקר", "ייצור" ו"תוכנה".

ישנו משקל משמעותי למילה "עיקר" בשני מובנים:

במבחן הכמותי- בחינת גודל השטח שבו מתקיימת פעילות היצור (פיתוח התוכנה), לעומת גדלם של שאר השטחים המשמשים לפעילות אחרת.

במבחן המהותי- בחינת האם הפעילות הייצורית (פיתוח התוכנה), אל מול כלל הפעילות העסקית שמתבצעת.

ייצור- על בית התוכנה להמשיך ולפתח את התוכנה.

תוכנה- ישנם מדדים הקובעים מהי תוכנה אשר מקבלת את ההטבות ועל החברה לעמוד במדדים אלו.

כאמור, ישנו קושי להבחין ולסווג מתי מדובר על "ייצור", "שירות" או "שיווק". לדוגמה, במצב שבו חברה מספקת ללקוחותיה פתרונות לניהול ולשיפור תהליכי עבודה, המתבססת על פלטפורמה על פי תבנית שנקבעה מראש ומקנה גישה למאגר הטפסים הגדול. פסיקת בית המשפט הייתה שמדובר בפעילות "שירות טפסים מקוון" ולא "ייצור תוכנה".

החיסכון יכול להיות משמעותי מאוד עבור החברה. לדוגמה, בעיר תל אביב שבה לפי צו הארנונה, בתי תוכנה יחויבו בשיעור של 173.11 ₪ למטר בכל אזורים ואילו התעריף למ"ר השנתי הינו 396.23 ₪. מדובר בהפחתת ארנונה משמעותית של כ 56%.

ארנונה היא למעשה מס וישנם פרמטרים שונים המשפיעים עליו, כך שיש ביכולתם להעלות או להפחית את החיוב. חיוב במיסי ארנונה נעשה על בסיס שנתי, כך שכל שנת מס פוחתת את חיובי הארנונה לדיון, בחינה או שינוי.

יתר על כן, קיים שוני בהגדרת המונח "בית תוכנה" בין הרשויות המקומיות השונות, דבר זה עלול לגרור לעליה משמעותית בשיעור הארנונה במעבר מעיר לעיר.

במידה וחברה הצליחה להוכיח שהיא עומדת במבחן הכמותי והמהותי, היא תסווג כ"בית תוכנה".

לצורך כך, נדרשת מומחיות בתחום המיסוי ובתחום הארנונה שעשויה לחסוך לבתי התוכנה סכומי כסף לא מעטים.